בבניינים חדשים הנבנים כיום, אנחנו מורגלים בדירות הכוללות אפיונים כמו כניסה ישירות לסלון, מטבח פתוח הפונה לחלל מגורים גדול, סוויטת הורים ובה מתחם ארונות וחדר רחצה צמוד, ועוד. אלא שהדירה התל-אביבית עברה גלגולים רבים לאורך השנים, בעקבות הצרכים המשתנים של תושבי העיר.
חדרים, דלתות ומחיצות
בתחילה, בשנות ה-20, תכנון הדירה היה שרירותי: מקבץ של חדרים שווים בגודלם, כשכל חדר עשוי היה לשמש באותה מידה סלון או חדר שינה. החדרים נערכו בשורה לאורך פרוזדור ארוך, ובנוסף נקבעו גם דלתות בין החדרים עצמם. כדי להתמודד עם החום הרב, הגיע גובה החדרים ל-4 מ', ומספר כיווני אוויר נועדו לאפשר לבריזה להיכנס לבית.
בשנות ה-30 התפתח בתל אביב טיפוס דירה שהתבסס על הול מרכזי, שהוביל מדלת הכניסה פנימה, ואליו נפתחו כל חדרי הדירה, למעט המרפסות. כדי להגדיל את ההכנסה, שיכנו בעבר משפחות דיירי משנה, נוהג שהביא ליצירת כניסה נפרדת לכל חדר. בדירות אלה, חדרי השירותים והאמבטיה היו מופרדים זה מזה. כמעט כל מי שהתגוררו בדירות שכורות בתל אביב, מכירים את החדרים הללו, שחלקם מחוברים ביניהם באמצעות דלתות הזזה.
כל בית צריך מרפסת
בדירות הללו הוצנע המטבח, במטרה להרחיק את ריחות הבישול מסביבת המגורים – הוא היה קטן ומוקם בדרך כלל ליד הכניסה, כדי להקל את פריקת המצרכים. המטבח כלל שולחן אוכל, והוצמדה לו מרפסת-שירות.
ובזמן שבדירות עצמן היה המרחב מצומצם, סיפקו המרפסות את הפונקציות הנדרשות של אוורור, חלל ציבורי, מנוחה, מפגש ואירוח. חיי החברה של תל אביב הישנה התנהלו במרפסות.
רק לקראת שנות ה-40 התחילה החשיבה הפונקציונלית, שלפיה יש להתאים את גודלם ואת מיקומם של החדרים לייעודיהם. כך החל להתרחב החלל המרכזי שהוגדר כסלון. אלא שבפועל, בשל מחסור במרחב, נאלצו תל-אביבים רבים להשתמש באותו חדר למטרות רבות ומגוונות, בהתאם לשעה ביום – אם כחדר עבודה, אם להכנת שיעורים של הילדים, אם למשחק, או לאירוח.
שבירת הקיר בין המטבח לסלון
במשך השנים, המשיכה המגמה ומצאה את ביטויה בהרחבת השטח המשותף לבני הבית, כלומר הסלון והמטבח, על חשבון החללים האחרים.
בשנות ה-70 וה-80, ההפרדה בין החלל הפרטי לציבורי הושלמה: ה'הול' בוטל, ודלת הכניסה לדירה הובילה מעתה ישירות לסלון. בדירות רבות נוסף חדר שירותים לאורחים, הצמוד לסלון, ובחדר הרחצה המשמש את בני הבית נכללו גם השירותים.
המטבח גדל והפך מחדר נפרד למתחם פתוח אל הסלון, כשפינת האוכל הועברה לחדר המגורים. שבירת הקיר בין המטבח לסלון – שנדמתה בהתחלה שערורייתית עקב ריחות הבישול (ובכלל, מלאכת הבישול עצמה שנחשבה בעבר ראויה להיתחם בחלל משלה ובוודאי שהרחק מעיני האורחים) – עתידה בשנים הבאות להפוך לסטנדרט.
שיפוץ של דירה ישנה - אתגר והזדמנות
כתל אביבית, אני מכירה את כל טיפוסי הדירות הללו, וכשאני באה לשפץ דירות ישנות, אני נתקלת במאפיינים שכבר לא מקובלים בבנייה החדשה, כמו חללים גבוהים, חלונות ארוכים לאוורור מקסימלי, מרפסות בולטות, 3 או 4 כיווני אוויר, מרפסת שירות, חלל מרכזי שממנו יוצאים החדרים ועוד.
לפני התכנון, חשוב למפות את ההתנהלות בדירה לכל אורך שעות היום. צרכיהם, הרגליהם, העדפותיהם וסדר היום של בני הבית חשובים מאין כמותם: האם הם מבלים את זמנם בעיקר בסלון או במטבח, או שמא דווקא בחדר השינה או העבודה? התכנון הוא תהליך פתוח ומביא בחשבון את כל האפשרויות, כך שלא חייבים להיצמד לסטנדרטים הקיימים, או למה שעשו אחרים, ואפשר לשמר ולשלב גם בתכנון החדש חלק מהמאפיינים (המוצלחים, כמובן) של אותן דירות תל אביביות ישנות.
לדוגמה: מטבח מוצנע הצמוד לחלל הציבורי, מרפסת שירות, חללים גמישים הניתנים לסידור-מחדש באמצעות מחיצות, ארונות אחסון בנישות בקיר, לשמירה על מראה נקי ונטול אבק. מעבר דרך הול כניסה – מקום שבו ניתן לאפסן חפצים, נעליים ותיקים, וגם ליצור אתנחתא קלה בין החוץ לפנים, לפני שנכנסים לחלל המרכזי, בו מתרחשת עיקר הפעילות.
הדבר החשוב ביותר הוא למצוא את הפתרונות המתאימים ביותר לדיירים לפי נתוני הדירה, ללא חשש מהתבנית המיושנת הקיימת, ללא חשש משינויים ותוך קשב לצרכים ולרצונות האמיתיים של בני הבית.